נשירת שיער היא תופעה שכיחה שיכולה לנבוע ממגוון סיבות – שונות לעיתים בין גברים לנשים: אצל גברים, הסיבה השכיחה ביותר היא התקרחות אנדרוגנית (Androgenetic Alopecia) – תורשתית והורמונלית, אשר מתבטאת בדלילות בקו השיער הקדמי ובאזור הקודקוד. אצל נשים, גם כן שכיחה התקרחות אנדרוגנית, אך היא לרוב מתבטאת בדלילות כללית במרכז הקרקפת – מבלי לאבד לחלוטין את קו השיער הקדמי. מעבר לכך, קיימים גורמים נוספים העלולים להשפיע על נשים וגברים כאחד: שינויים הורמונליים – כמו לאחר לידה, בגיל המעבר, או במצבים של תת/יתר פעילות של בלוטת התריס. חוסרים תזונתיים – בעיקר ברזל, ויטמין D, ואבץ. מצבים רפואיים – כגון אנמיה, מחלות אוטואימוניות (למשל אלופציה אראטה), או מחלות עור בקרקפת. תרופות – כולל תרופות ללחץ דם, לדילול דם ועוד. מתח נפשי – עלול לגרום לנשירה מוגברת (telogen effluvium). עיצוב שיער מופרז – שימוש בחום, כימיקלים או תסרוקות מתוחות לאורך זמן. בכל מקרה של נשירה ניכרת או שינוי בדפוס השיער, מומלץ לפנות לבדיקה מקצועית – כדי להבין מה הגורם ולקבל טיפול מתאים.

נשירת שיער יכולה להיגרם ממגוון סיבות – מחסרים תזונתיים, שינויים הורמונליים, מחלות עור ועוד. כדי לאבחן את הגורם ולקבל טיפול מתאים, יש לבצע כמה בדיקות בסיסיות: ספירת דם – לשלול אנמיה או דלקת. משק הברזל– לבדוק אם יש מחסור שיכול לגרום לנשירה. ויטמין D ו-B12 – חסר בהם עלול לפגוע בצמיחה התקינה של השיער. תפקודי בלוטת התריס (TSH) – תת או יתר פעילות עלולות להשפיע על השיער. בדיקות הורמונליות (לנשים) – כולל טסטוסטרון, פרולקטין ו-LH/FSH – במיוחד אם יש גם אקנה או מחזור לא סדיר. בדיקות נוספות לפי צורך: · בדיקת טריכוסקופיה (Trichoscopy): בדיקה לא פולשנית באמצעות מכשיר מגדיל, המאפשר לראות שינויים אופייניים בזקיקים ולאבחן סוגים שונים של התקרחות (למשל: אנדרוגנטית, אלופציה אראטה, התקרחות צלקתית ועוד). משטח עור/ביופסיה (אם יש חשד למחלה דלקתית או צלקתית). חשוב לדעת: לא כל המטופלים זקוקים לכל הבדיקות. הבחירה בבדיקות תלויה בסיפור הרפואי, המראה הקליני של הקרקפת וסוג הנשירה. לכן, מומלץ לעבור הערכה מקצועית אצל רופא/ת עור שמתמחה בטיפול בנשירת שיער, שתבחר את הבדיקות הרלוונטיות ביותר למקרה הספציפי שלך.

נשירת שיער היא תהליך טבעי, אך לעיתים היא עשויה להוות סימן לבעיה חמורה יותר. כדי להבין אם מדובר בנשירה טבעית או בבעיה שדורשת טיפול, חשוב להבחין בין שני המצבים. הנה כמה מאפיינים שיכולים לעזור: נשירה טבעית (פיזיולוגית) נשירה של עד 200 שערות ביום: כל אדם מאבד בממוצע בין 50 ל-100 שערות ביום, אך לא נדיר למצוא אנשים שמאבדים גם עד 200 שערות ביום. מדובר בתהליך טבעי כחלק ממחזור הצמיחה של השיער. מעגל צמיחה תקין: כאשר שיער מתחלף באופן טבעי, יש צמיחה מחודשת של שיער בריא אחרי כל נשירה. עונתיות: בתקופות כמו סתיו ואביב, ייתכן שתהיה נשירה מוגברת בגלל שינויים במזג האוויר. תופעה זו היא זמנית ונחשבת נורמלית. 2. נשירה חריגה (בעיה חמורה): נשירה מואצת וממושכת: אם אתם מבחינים בנשירה משמעותית יותר מהכמות הרגילה (מאות שערות ביום) במשך תקופה ארוכה, זו עשויה להיות אינדיקציה לבעיה. במיוחד אם השיער לא צומח מחדש. דלדול או הדלדלות של שיער באזור מסוים: אם ישנם אזורים דלילים או קרחות, במיוחד במרכז הקרקפת או בקווי השיער, ייתכן שמדובר במצב רפואי כמו התקרחות אנדרוגנטית, אלופציה אראטה ועוד. שינוי במבנה השיער: אם השיער דק יותר, יבש יותר או חסר חיים, ייתכן שמדובר בבעיה תזונתית או מצב רפואי שדורש טיפול. כאבים, דלקת או גירוי בקרקפת: אם נשירת השיער מלווה בכאבים, גירויים או אדמומיות בעור הקרקפת, ייתכן שמדובר במצב דלקתי או זיהום. סיבות נוספות לנשירה חריגה: מצבים רפואיים: מחלות אוטואימוניות, חוסר תזונה, סטרס או תרופות מסוימות עשויים לגרום לנשירת שיער. שינויים הורמונליים: בתקופות של שינוי ברמות ההורמונים, כמו בזמן הריון או גיל המעבר, ניתן להיתקל בנשירה זמנית אך משמעותית. אם אתם חווים נשירת שיער חריגה או ממושכת, כדאי לפנות לרופא/ת עור עם מומחיות בטיפול בנשירת שיער לצורך אבחון מדויק והמלצה על טיפול מתאים.

תזונה לא מאוזנת או חסרים תזונתיים יכולים להוביל לנשירת שיער ולפגוע בבריאות השיער. שיער בריא זקוק למגוון ויטמינים, מינרלים וחומצות שומן חיוניות כדי לצמוח בצורה תקינה. כאשר חסרים חומרים אלו בתזונה, זה עשוי להפריע למעגל צמיחת השיער ואף לגרום לנשירה. הקשר בין תזונה לנשירת שיער מתבטא בכמה אופנים: חוסר בברזל: ברזל הוא מינרל חיוני שמסייע בהובלת חמצן לכל חלקי הגוף, כולל זקיקי השיער. חוסר בברזל יכול להוביל לדילול השיער ולנשירה. חוסר בביוטין: ביוטין הוא ויטמין חשוב לתהליך הצמיחה של השיער. חוסר בויטמינים מקבוצת B : ויטמינים כמו B12 וחומצה פולית תורמים לתפקוד תקין של זקיקי השיער. חוסר בהם עלול להוביל לנשירת שיער ולבעיות בצמיחה. חוסר בויטמין -D ויטמין -D חשוב לתפקוד תקין של זקיקי השיער. חוסר עלול לפגוע בצמיחת השיער ולגרום לנשירה. תת-תזונה כללית: דיאטות קיצוניות, תזונה דלה במזון מגוון או חוסר במזון עשיר בחלבונים עשויים להוביל לדלדול במשאבים חיוניים, דבר שיכול להתבטא בנשירת שיער. הדרך להימנע מכך היא להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, עשירה בוויטמינים ומינרלים, ולדאוג לצרוך את כל החומרים החשובים שהגוף צריך. אם אתם מבחינים בנשירת שיער משמעותית או ממושכת, כדאי לפנות לייעוץ רפואי

בהחלט כן. התקרחות אנדרוגנטית, היא הסיבה השכיחה ביותר לדלילות שיער אצל גברים ונשים. מדובר במצב גנטי שמושפע מהורמוני מין (אנדרוגנים), ויכול לעבור בתורשה משני הצדדים – גם מהאם וגם מהאב. אצל גברים, ההתקרחות האנדרוגנטית לרוב מתחילה בגיל צעיר מאשר נשים, עם נסיגה של קו השיער באזור הרקות והקודקוד. אצל נשים, היא מתבטאת בעיקר בדלילות הדרגתית במרכז הקרקפת, לרוב ללא התקרחות מוחלטת. כיום קיימים טיפולים יעילים שיכולים להאט את התהליך ואף לשפר את צפיפות השיער – כולל תרופות, טיפולים מקומיים, טכנולוגיות מתקדמות ולעיתים גם טיפול משולב. אבחון מוקדם והתאמת טיפול אישית יכולים לעשות הבדל גדול.

במקרים רבים, נשירת שיער היא תהליך הפיך – במיוחד כאשר מדובר בנשירה זמנית הנגרמת כתוצאה ממתח נפשי, תזונה לקויה, מחלה, לידה, או שינויים עונתיים. כאשר הגורם לנשירה מטופל ומוסר, השיער לרוב חוזר לצמוח תוך מספר חודשים. לעומת זאת, במצבים של התקרחות גנטית (כמו התקרחות אנדרוגנטית), התהליך עשוי להיות כרוני ולהחמיר עם הזמן, אך ניתן להאט או לייצב אותו באמצעות טיפולים מתאימים. לכן חשוב לאבחן את מקור הנשירה בהקדם ולטפל בהתאם.

הטיפול בנשירת שיער תלוי קודם כל בגורם לנשירה – ולכן חשוב לבצע אבחון מדויק לפני שמתחילים. עם זאת, קיימים כיום מגוון טיפולים יעילים, שיכולים לעצור את הנשירה ולעודד צמיחה מחודשת: 🔹 טיפול תרופתי מקומי: – מינוקסידיל: תכשיר שמעודד צמיחת שיער ומשפר את זרימת הדם לזקיקים. מגיע בצורת ספריי או קצף, לנשים ולגברים. – תמיסות מרוכזות בהכנה רוקחית: משלבות חומרים פעילים בהתאמה אישית לפי סוג ההתקרחות. 🔹 טיפול תרופתי דרך הפה: – מינוקסידיל פומי: פתרון יעיל במיוחד לנשים ולגברים עם התקרחות אנדרוגנטית או כאלה שלא מגיבים היטב לתכשירים מקומיים. – פינסטריד ודוטסטריד: מיועדים לגברים לרוב – מפחיתים את המטבוליזם של טסטוסטרון להורמון DHT שגורם להתקרחות אנדרוגנטית. 🔹 טיפולים נלווים: · – PRP (פלזמה עשירה בטסיות): הזרקת פלזמה מהדם של המטופל לקרקפת – יכולה לעודד שיפור בצמיחת שיער – טיפולים חדשניים נוספים כמו מזותרפיה, גלי רדיו או לייזר– עשויים לעזור במקרים מסויימים 🔹 טיפול בגורם הבסיסי – אם הסיבה לנשירה היא חוסר ברזל, בעיה הורמונלית או מחלה אוטואימונית – יש לטפל קודם כל בגורם עצמו. – גם תזונה מאוזנת ושיפור באורח החיים חשובים כחלק מתהליך ההחלמה. 🔹 שיטות מתקדמות – במקרים מתאימים: השתלת שיער – נחשבת לאפשרות יעילה לגברים ולנשים עם התקרחות יציבה – התאמה אישית של טיפול משולב – לעתים יש צורך לשלב בין כמה שיטות לטיפול מיטבי. הטיפול הנכון משתנה ממטופל למטופל – ולכן מומלץ לפנות לרופא/ת עור עם מומחיות בטיפול בשיער, לצורך התאמת הגישה הטיפולית לצרכים האישיים שלך.

אלופציה אראטה היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את זקיקי השיער – וגורמת לקרחות ממוקדות, לרוב בקרקפת, בזקן או בגבות. החדשות הטובות? ברוב המקרים, השיער יכול לצמוח מחדש – במיוחד אם מטפלים מוקדם. 🩺 הטיפולים העיקריים כיום כוללים: 🔹 סטרואידים – זריקות מקומיות ישירות לקרחת (באיזורים ממוקדים) – או משחות ותמיסות סטרואידליות (מתאים גם לילדים) מתן פומי או דרך הוריד במקרים יותר מורכבים או נרחבים 🔹 מינוקסידיל – מינוקסידיל מעודד צמיחת שיער וניתן לתת כטיפול נלווה 🔹 טיפולים סיסטמיים חדשים- מולקולות קטנות (JAK inhibitors) – תרופות כמו ברציטיניב( Olumiant ) וריטלציטיניב ( Litfulo) מראות תוצאות מרשימות וארוכות טווח באלופציה אראטה כרונית ומאושרות על ידי משרד הבריאות. 💡 חשוב לדעת: לכל מטופל מתאימה גישה שונה – תלוי בגיל, בגודל הקרחות, ובמשך הזמן שהנשירה קיימת. לפעמים השיער חוזר לבד, ולפעמים צריך לשלב כמה שיטות לטיפול מיטבי.

למרות שלא תמיד ידוע מה בדיוק הטריגר למחלה, ידוע שיש שילוב בין נטייה גנטית לבין גורמים סביבתיים שמפעילים אותה. 🧬 גורמים גנטיים – פסוריאזיס נוטה לעבור במשפחות. אם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם פסוריאזיס – הסיכון לחלות עולה. ⚡ גורמים סביבתיים שעלולים "להפעיל" את המחלה או להחמיר אותה: סטרס (מתח נפשי) זיהומים (כמו דלקת גרון) חבלות בעור (כגון גירוד, שפשוף או חתך – תופעת קבנר) שימוש בתרופות מסוימות (כגון חוסמי בטא, ליתיום, סטרואידים במינון גבוה ועוד) עישון וצריכת אלכוהול השמנה פסוריאזיס היא מחלה דלקתית מערכתית – כלומר, לא רק "בעיה בעור", שדורשת גישה טיפולית רחבה ומותאמת אישית.

התשובה תלויה בסוג התרופה הביולוגית הספציפית ובהמלצות הרופא/ה. תרופות ביולוגיות משמשות לטיפול במגוון מחלות, כולל פסוריאזיס, ומעכבות את פעילות המערכת החיסונית כדי להפחית דלקת. עם זאת, לא כל התרופות הביולוגיות מומלצות לשימוש במהלך הריון או הנקה. ישנן תרופות ביולוגיות שנחשבות בטוחות יותר במהלך ההריון, לעומת אחרות שיש עליהן פחות מידע זמין ונמצאות פחות זמן בשוק. המצב בהנקה שונה במעט. חלק מהתרופות הביולוגיות נחשבות לבטוחות יותר בשלב זה, מאחר שכמות התרופה שעוברת לחלב אם היא נמוכה מאוד. עם זאת, לא כל התרופות מתאימות להנקה. לדוגמה, adalimumab ו-etanercept לא עוברות בכמויות משמעותיות לחלב אם, ולכן בדרך כלל נחשבות לבטוחות בשימוש במהלך הנקה, אך יש לבצע מעקב רפואי צמוד. מסקנה: אם את נוטלת תרופה ביולוגית וחושבת על הריון או הנקה, חשוב להיוועץ ברופא/ה שלך. לצורך המלצה על שינוי טיפול או על השגת טיפול חלופי במידת הצורך, כדי להבטיח את הבטיחות שלך ושל התינוק.

מחלת הפסוריאזיס עצמה לא מונעת את היכולת להיכנס להריון, אך חשוב לקחת בחשבון מספר גורמים שיכולים להשפיע על תהליך ההריון: התרופות לטיפול בפסוריאזיס: ישנן תרופות מסוימות לפסוריאזיס, במיוחד תרופות ביולוגיות או תרופות אימונוסופרסיביות, שיכולות להשפיע על ההריון ולהיות מסוכנות בשימוש במהלך תקופת ההיריון. לכן, נשים שמטופלות בתרופות כאלה צריכות להתייעץ עם רופא/ה לפני תכנון הריון, על מנת להבין אילו תרופות ניתן וצריך להפסיק או לשנות במהלך ההריון. החמרה של פסוריאזיס בהריון: יש נשים שמבחינה קלינית חוות שיפור במצב הפסוריאזיס במהלך ההיריון, במיוחד במהלך השליש השני והשלישי, אך בחלק מהנשים עלולה דווקא להיות החמרה עורית. בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם רופא/ת עור ורופא/ת נשים לפני תכנון הריון, כדי לוודא שהתכנון מבוצע בצורה הבטוחה ביותר עבור האישה והעובר.

פסוריאזיס היא לא רק מחלת עור – מדובר במחלה דלקתית מערכתית, שיכולה להיות קשורה למגוון מצבים רפואיים נוספים. הבנה זו שינתה את הגישה לטיפול, כך שכיום אנחנו מתייחסים למטופלים בצורה רחבה יותר, תוך דגש על בריאות כללית ולא רק על העור. מחלות נלוות שכיחות: דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis) מופיעה בכ-30% מהמטופלים עם פסוריאזיס. מתבטאת בכאבים, נוקשות ונפיחות במפרקים – בעיקר באצבעות, בגידים ולעיתים גם בעמוד השדרה. אבחון מוקדם חשוב כדי למנוע נזק מפרקי קבוע. תסמונת מטבולית כוללת השמנה בטנית, סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. כל אלה שכיחים יותר בקרב מטופלים עם פסוריאזיס – במיוחד אם המחלה בדרגת חומרה בינונית עד קשה. כבד שומני (NAFLD) מצב שבו מצטבר שומן בתאי הכבד, והוא נפוץ יותר בקרב חולי פסוריאזיס. גם כאן, המנגנון הוא דלקתי – ולרוב יש חפיפה עם השמנה או הפרעות מטבוליות. לכן חשוב לבצע מעקב תקופתי אחר תפקודי כבד, במיוחד אם נוטלים טיפול סיסטמי כמו מטוטרקסט. מחלות לב וכלי דם חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון מוגבר להתקפי לב, שבץ ותסמונות קרדיווסקולריות נוספות – במיוחד אם יש גם תסמונת מטבולית או כבד שומני. חרדה ודיכאון מעבר למרכיב הדלקתי, פסוריאזיס עלולה להשפיע על הדימוי העצמי, הביטחון והקשרים החברתיים. לכן חשוב להיות ערים גם להיבטים הנפשיים של המחלה. מה זה אומר עבור המטופלים? יש לעדכן את רופא המשפחה ורופא העור בכל שינוי בריאותי כללי שילוב של רופאים מתחומים שונים – עור, ראומטולוגיה, משפחה, תזונה – מאפשר טיפול מקיף חלק מהטיפולים הביולוגיים משפיעים לטובה לא רק על העור – אלא גם על הדלקת המערכתית פסוריאזיס היא מחלה שיכולה להשפיע על מערכות רבות בגוף. טיפול נכון, גישה כוללנית ומעקב רפואי מסודר יכולים למנוע סיבוכים ולשפר משמעותית את איכות החיים.

פסוריאזיס היא מחלה שיכולה להופיע בדרכים שונות – במיקום, בצורה ובחומרה. חשוב להכיר את סוגי הפסוריאזיס השונים, מכיוון שלכל סוג יש מאפיינים ייחודיים ולעיתים גם גישה טיפולית שונה. בעברית נקראת - ספחת 🩺 הסוגים השכיחים של פסוריאזיס: 🔹 פסוריאזיס רובדי (Plaque Psoriasis) הצורה הנפוצה ביותר. מופיעה ככתמים אדומים מכוסים בקשקשת לבנה-כסופה, לרוב במרפקים, ברכיים, קרקפת וגב תחתון. יכולה להיות קלה או נרחבת. 🔹 פסוריאזיס של הקרקפת מתבטאת בקשקשת משמעותית, לרוב מלווה בגרד ותתכן אף נשירה מוגברת. 🔹 פסוריאזיס של הציפורניים גורמת לעיבוי, שקעים קטנים (pitting), שינוי צבע ולעיתים היפרדות הציפורן. שכיחה במיוחד במקביל לדלקת מפרקים פסוריאטית. 🔹 פסוריאזיס טיפתי (Guttate Psoriasis) מתבטא בפריחה פתאומית עם הופעה של כתמים קטנים אדומים עם קשקש , לרוב לאחר זיהום כמו דלקת גרון. שכיח יותר אצל צעירים. 🔹 פסוריאזיס הפוכה (Inverse Psoriasis) מופיעה בקפלים – כמו בתי שחי, מתחת לשדיים או במפשעות. העור אדום, מבריק וללא קשקשת בולטת, ולעיתים נראית כמו פריחה פטרייתית. 🔹 פסוריאזיס פוסטולרית/ מוגלתית (Pustular Psoriasis) צורה נדירה ומורכבת יותר, שמתבטאת בשלפוחיות מלאות מוגלה על רקע אדום. עלולה להופיע באזורים ממוקדים (כמו כפות ידיים ורגליים) או בצורה מפושטת בגוף. 🔹 פסוריאזיס אריתרודרמית הצורה הנדירה והקשה ביותר – כוללת אדמומיות והתקלפות נרחבת של שטח העור. מצב שדורש טיפול רפואי דחוף. 🔹 דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis) כוללת כאבים ונפיחות במפרקים – יכולה להופיע עם או בלי פריחה בעור. מצריכה אבחנה מהירה וטיפול מוקדם כדי למנוע נזק מפרקי קבוע. לכל סוג של פסוריאזיס יש פתרונות טיפוליים – מטיפולים מקומיים, דרך פוטותרפיה ועד תרופות ביולוגיות מתקדמות. אבחנה מדויקת היא השלב הראשון לטיפול מוצלח.

לא. פסוריאזיס אינה מדבקת בשום דרך – לא במגע, לא דרך אוויר ולא באמצעות שימוש משותף בכלים או מגבות. מדובר בתגובה פנימית של מערכת החיסון, ואינה נגרמת על ידי חיידק או וירוס שניתן להעביר מאדם לאדם.

פסוריאזיס (ספחת) היא מחלה דלקתית כרונית של העור, בעלת רקע אוטואימוני, המאופיינת בהאצת קצב חלוקת תאי האפידרמיס ותגובה דלקתית בעור. היא עשויה להופיע בכל גיל, אך שכיחה יותר בקרב מבוגרים צעירים ובשנות ה-50 וה-60 לחיים. המחלה משפיעה לא רק על העור אלא לעיתים גם על המפרקים (דלקת מפרקים פסוריאטית), וקושרה בשכיחות גבוהה יותר למחלות נלוות כגון תסמונת מטבולית, דיכאון, ויתר לחץ דם. כיצד מזהים פסוריאזיס? האבחנה מבוססת לרוב על ממצאים קליניים. הביטוי הקלאסי כולל: נגעים אדומים מכוסים בקשקשת לבנה-כסופה נטייה להופעה באזורים סימטריים – מרפקים, ברכיים, קרקפת, גב תחתון לעיתים מעורבות של הציפורניים (pitting, onycholysis, subungual hyperkeratosis) ב-20%–30% מהחולים – מעורבות מפרקית, שמתבטאת בכאב, נפיחות ונוקשות קיימות וריאציות קליניות רבות: פסוריאזיס רובדי (Plaque-type), פסוריאזיס טיפתי (Guttate), אינברסה/הפוכהת אריתרודרמית ופוסטולרית. אבחון: האבחנה מבוצעת על ידי רופא עור, ובמקרים לא טיפוסיים ניתן להיעזר בביופסיה עורית. אפשרויות טיפול: הטיפול מותאם באופן פרטני לפי חומרת המחלה, הפיזור, מעורבות מפרקית, נוכחות מחלות רקע והעדפות המטופל: טיפול מקומי משחות ותחליבים המבוססים על סטרואידים, קלציפוטריול (נגזרת של ויטמין D), מעכבי קלציניורין. מתאים בעיקר למחלה קלה וממוקדת. פוטותרפיה טיפול בקרני UVB צרות-ספקטרום או PUVA. מיועד למטופלים עם מחלה נרחבת או ממוקמת לאיזורים ספציפיים טיפול סיסטמי קונבנציונלי כולל תרופות כמו מטוטרקסט, אציטרטין, וציקלוספורין. יעילותם טובה אך עשויות להיות מלוות בתופעות לוואי ודורשות ניטור. תרופות ביולוגיות מהפכת הטיפול בפסוריאזיס: נוגדי TNFα, IL-12/23, IL-17 ו-IL-23. מדובר בטיפולים ממוקדים בעלי פרופיל יעילות ובטיחות גבוה, המתאימים למטופלים עם מחלה בינונית-קשה, ובפרט כאשר יש פגיעה באיכות החיים או מעורבות מפרקית. מולקולות קטנות - כגון deucravacitinib , אוטזלה. היבטים נוספים יש מקום להתייחס לגורמים מחמירים (כגון סטרס, זיהומים, תרופות מסוימות), ולתמוך בשינוי אורח חיים כולל ירידה במשקל, הפסקת עישון, והפחתת צריכת אלכוהול.

למרות שאין כיום הוכחה מדעית חד-משמעית לכך שתזונה מסוימת יכולה "לרפא" פסוריאזיס, מחקרים וכן ניסיון קליני מצביעים על כך שתזונה מאוזנת ואורח חיים בריא עשויים להקל על חומרת המחלה ולהפחית את תדירות ההתלקחויות. שינויים תזונתיים שעשויים לסייע: שמירה על משקל תקין: השמנה היא גורם סיכון מוכר להחמרת פסוריאזיס, ולירידה במשקל עשויה להיות השפעה אנטי-דלקתית. דיאטה אנטי-דלקתית: תפריט עשיר בירקות, פירות, דגנים מלאים, דגים שומניים, אגוזים ושמנים טובים (כמו שמן זית) עשוי לתרום להפחתת דלקת סיסטמית. הפחתת צריכת אלכוהול: אלכוהול עלול להחמיר את הפסוריאזיס ולהפריע ליעילות התרופות. הימנעות ממזונות מעובדים וסוכרים פשוטים: יש עדויות לכך שתזונה עתירת סוכרים ושומנים רוויים תורמת לדלקת כרונית. ומה לגבי "טיפולים טבעיים"? טיפולים משלימים כמו אמבטיות שיבולת שועל, ג'ל אלוורה, שמן קוקוס – עשויים להקל על הגירוי והיובש המקומי. עם זאת, חשוב להבין שהם אינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אלא לכל היותר תוספת טיפולית מתונה. כל שימוש בתוספים או חומרים טבעיים – מומלץ שייעשה בהתייעצות עם רופא עור.

התשובה היא כן – סטרס (דחק נפשי) מהווה אחד הגורמים הידועים להתפרצות או החמרה של פסוריאזיס. מדובר בקשר דו-כיווני: סטרס עלול לגרום להחמרת נגעים עוריים, והופעת נגעים גלויים – עלולה כשלעצמה להוביל ללחץ נפשי, חרדה או דימוי גוף ירוד. איך אפשר להתמודד? שינה סדירה ואיכותית פעילות גופנית מתונה – משפרת גם את מצב הרוח וגם את בריאות העור טכניקות הרפיה – כמו מדיטציה, יוגה או תרגול נשימות תמיכה רגשית – שיחות עם אנשי מקצוע, קבוצות תמיכה או שיתוף עם קרובים הפחתת סטרס לא מחליפה טיפול רפואי, אבל היא חלק חשוב מהתמודדות כוללת עם פסוריאזיס. גישה טיפולית שמסתכלת גם על הגוף וגם על הנפש – מביאה לרוב לתוצאות טובות יותר.